יום שבת, 4 בדצמבר 2010

מספר הערות בעקבות השריפה שפרצה בחנוכה

ראשית הכרה בקוצר ידנו
למרות שפרומטיאוס גנב את האש כבר לפני עידנים, אנו עדיין לא שולטים בה שליטה מלאה. עובדה זו טופחת בפנינו שוב, הפעם מאז יום ה' האחרון, במקום נס חנוכה אנו חווים מצוקה כבדה. איזור גדול בכרמל, בהיקף של עשרות אלפי דונמים, הפך ביעף לגיא הריגה למיליוני עצים ובע"ח שונים וגם לעשרות בני אדם. זה קשה זה נמשך כבר ימים, אנו חוזים בכך במסכי הפלזמה, ואנו חסרי אונים מול חוקי הטבע.
שנית מדוע מכבי האש אינם יחידה מובחרת?
השייטת ושאר ה"יחידות המובחרות" לא עזרו לנו הפעם, הם אמנם 'פטישים' אך לא כל העולם הוא מסמר. והכלים שכה טיפחנו ב"ארגז הכלים הלאומי". אינם מתאימים הפעם כלל... הפעם אנו זקוקים לכלים שזנחנו וכן...
אנו לא "עם לבדד ישכון ובגויים עלינו כן להתחשב"
זה לקח אחד שעלינו לשנן בעקבות השרפה, שהבדלנות שלנו אינה מחזיקה מים, הרי לולא העזרה הבינלאומית מהכרמל כולו היתה נותרת ערימת גחלים בלבד. ויותר מזה איפה האנטישמיות לעזאזל?! שאנו כה מתרפקים עליה, הרי אפילו טורקיה, שהפכה להיות סמל, שלחה לנו עזרה למרות המחלוקת שנמשכת ועלינו לקחת חלק בפתרונה. אז אולי די עם מיתוסי הדמוניזציה כלפי חוץ וגם כלפי פנים.
במקום חיפוש אשמים על בסיס לאומי וציד מכשפות אנטישמיות בינלאומי
נתחיל להתייחס לעצמנו כחלק ממעגלי חיים מתרחבים מהקרובים לרחוקים
בקיצור באו נשחק משחק של מנצחים ללא מנוצחים